Skip to content

נבואות מתקיימות לנגד עינינו. אנחנו טרם הבנו שאנחנו חיים בתקופה הסטורית של מהפך אבולוציוני של האנושות. רוב העולם מרגיש שמשהו אחר קורה ויש מי שלא, וזה בסדר. מי אנחנו שנדע למה יש מי שכן מרגיש ומי שלא? יש תכנית -על שנחשפה לראשונה למישהו שאנחנו מכירים בשם אדם (שלמעשה לא היה בן האדם הראשון, אלא האדם הראשון שגילה את הקיום האלוקי כמקור הבריאה כולה).

מאז זה התפזר בתרבויות שונות על גבי הגלובוס ומובא בכל מיני ווריאציות ושפות. הסיפור - אותו סיפור.

ובחזרה להיום, האיסלם אינו יכול לישראל - ועובדה. כבר 70 שנה מגובשות ביניהן עשרות מדינות שלא מצליחות למחוץ את הקטנצ'יק הזה שנמצא ביניהם, גוליית לא יכול להפיל את דוד.

האיסלם הוא רק אמצעי, גרגר האפונה שיישב מתחת למזרני המלכה - היא אירופה - שיטריף אותה ויגביר בה את השנאה הקיימת ב-DNA שלה מימי קדם ולעולם. היא תפנה את אצבעה המאשימה כנגד דוד הקטן ששלח לה את גוליית להרוס לה את האידיליה המתורבתת.

דווקא אירופה, היפהפיה הנרדמת, מקום של עצי פרי ונהרות זורמים, היא שחייבת להתעורר ולקום על ישראל, לצור עליה מכל הכיוונים, לדרוש ממנה, להתקיף אותה בכל דרך אפשרית (כמו שעשתה נציגתה הראשונה יוון ונציגתה השנייה - רומא, שהצליחה להביא שוב את העם שלנו לגלות). רומא הייתה זו שפיזרה את העם היהודי בעולם כולו. ועכשיו שוב מופעלת על ידי אותה תכנית-על, כדי לדחוף את העם היהודי השאנן וקשה העורף לאיחוד האולטימטיבי, כשאיום השואה הנוראית מכל תעמוד על ראשה של ישראל, כשאירופה תביא את שואתה אל פתחי ירושלים, ואז, לפי הנבואות, תקום אחדות ישראל מאין ברירה ונצעק שוב לשמיים, כמו שעשינו במצרים (ותעל שעוותם אל האלהים) ונגיע אל היעד. אפשר לראות בזה סיפורי אגדות. אפשר לראות בזה קול קורא. אז מה זה אומר? שהלך עלינו ואנחנו רק צריכים לחכות לגורל האכזר?

ממש לא! זה אומר שיש בידינו את הקלפים. הכל חשוף בפנינו. לא ניתן לעצור את התכנית. היא חייבת להתקיים, כפי שהיא. אנחנו רק יכולים להפוך לשותפים פעילים שלה ולגרום לתכנית להתבצע בצורה עדינה יותר ומהירה יותר ובמתינות, כמו אישה שכורעת ללדת שהופכת פעילה בתוך לידתה. תהליך הלידה לא נפסק, והוא כואב, אך פחות, ומהיר יותר, בזכות השתתפותה.

מה אנחנו נעשה? עלינו לקבל על עצמנו את התפקיד שלנו, להפוך לאור לגוים.

אנחנו רואים שזה נראה בלתי אפשרי היום, שזה הזוי לגמרי לחשוב שזה יכול לקרות כשמרבית העם הזה מפולג. לכן, כנראה שגם כמו שהיה אז, רק כשקם עלינו רשע כמו המן או היטלר, שבונה תכנית השמדה, רק בסכנה כזאת, אנחנו מסוגלים להתחבר. עשינו את זה שוב בעקבות השואה והקמנו מדינה. אבל שכחנו מהר מאד בשביל מה. במיוחד היום, שכל כך הרבה אנשים רוצים להתנער מהגדרתם כאזרחי מדינת היהודים.

כמידי שנה בחודש פברואר, אלפים מתלמידי קבלה לעם, מתכנסים לשלושה ימים בגני התערוכה.

הכנס מאגד תלמידים מישראל ומעוד כ-65 מדינות מכל העולם ומכל יבשת, ללא הבדל דת, גזע ומין, חילונים או מסורתיים, בכל הגילאים, מדובר בכנס חיבור כשעל דגלו חקוק המסר של "ואהבת לרעך כמוך".

כתלמידה של חכמת הקבלה משנת 2010, הגעתי לארגון דרך צפייה בערוץ הקבלה, כיום זה ערוץ 96 ב"הוט", התפעלתי מהתוכן השונה של המקובלים פורצי הדרך והיצירתיים, מהרב לייטמן שמדריך אותנו ומכוון אותנו בכתביהם, מהתשובות שחיפשתי כל חיי והתחלתי להבין מה הטעם לחיי, מהו תפקידי, ואיך בנויה מערכת חוקי הטבע.  הרגשתי צורך להתחיל לקחת אחריות על חיי וחיפשתי מילוי רוחני לחיים שהיו ריקניים וכואבים.

כשהגעתי לראשונה לקמפוס למתחילים, למדתי את היסודות של החכמה, גם התרגשתי כל פעם שצפיתי בערוץ, דברי אמת נגלו לפניי, אמת שבהתחלה משונה אבל בהמשך מובנת ופשוטה, שאנחנו אגואיסטיים כי ככה נבראנו אבל נוכל להשיג יכולת לעלות מעל האגו ולרכוש תכונות ההשפעה אם נתחבר ונלמד מעצות המקובלים.

בזכות הארגון הכרתי אלפי אנשים מיוחדים כמוני, ששואפים לשינוי, להרמוניה, לאהבה, הניצוץ הזה שדוחף אותנו נקרא "הנקודה שבלב".

בכל מדינה מתכנסים מידי יום מיליוני אנשים שהקימו מרכזי לימוד ובישראל בכל עיר הוקם בית-קבלה, שהוא כמו בית שני עבורנו, הכל בו מאורגן, ערוך ומוכן למופת,  נמצאים במקום אנשים אופטימיים ורגישים מאוד למתרחש, שמפיצים את תכני החכמה ברבים ועובדים על פרוייקטים בכל תחום שדורש תיקון, חינוך ילדים והורות, חיי משפחה, כלכלה ועוד רבים וחשובים.

הדור שלנו הוא הדור האחרון להביא שינוי, כך כותבים המקובלים, עלינו להפסיק את התסכול, את אי-ההבנה, את שטיפת המוח שגדלנו עליה ושהיא לא עובדת ואין לה תוצאות טובות, את התסכול והכאב לא ניתן יותר לטשטש ע"י כדורי הרגעה, הגיע הזמן לחיות חיים טובים, ערכיים, עם סביבה תומכת ומילוי נפשנו ברוחניות.

לכנס השנתי, כל אחד מוזמן לחוש את האנרגיה ה"מחשמלת", הנעימה המקבלת והחמימה, לשמוע שיעורים בעלי תוכן עמוק ומסעיר, מוסיקה מיוחדת ומרגשת, פעילויות במתחם הענק שלרשותינו, דוכני ספרים, קלטות והפתעות שונות, דוכני קפה ועוגיות (בחינם) וארוחות טריות הישר מהמטבח הפעיל. ההרשמה בעיצומה, מחיר הכרטיס ליום אחד / ערב אחד, נמוך ומתאים לכל כיס, זו הזדמנות שכדאי לממש, כי אנו חיים בעולם של תוצאות והגיע הזמן להכיר את השורש שלנו ואת הסיבות.

על  מנת שיוכלו להתקיים ולהתפתח, זקוקים כל היצורים מן החי, הצומח ואף אלמנטים דוממים, לתנאים סביבתיים אשר יתאימו לתכונות, לצרכים ולמאפיינים הייחודיים שלהם. בדיוק כשם שדג זקוק למים ולמזון מסוים, וצמחים זקוקים לאדמה, מים ואור כדי לצמוח, כך גם האדם.

בדיוק כמו כל אלמנט הקיים במציאות, גם אנחנו בני האדם ניזונים מהסביבה שלנו. הן פיזית והן נפשית. הסביבה שלנו משפיעה עלינו במאת האחוזים ורוב הזמן איננו מודעים לכך כלל. שינוי של טמפרטורה אחת באקלים הגלובלי שלנו יכול להביא הרס וחורבן לכל הכדור. האיזון העדין הנשמר הוא הערובה לחיינו ולולא נשמור על הסביבה שלנו נחווה אסונות ממשיים. בני האדם בשונה מרמות קיום אחרות בטבע מושפעים מסביבתם ברמה גבוהה ועדינה יותר. עוד לא נעשה חקר די עמוק בתחום אך ישנן הוכחות מוצקות לעובדה שהמחשבות שלנו משפיעות זה על זה.

אנשים שחברים שלהם התגרשו, יהיו בסיכון גבוה יותר להתגרש. אותו הדבר לגבי מעשנים. המסקנה מאוד ברורה וחותכת, עלינו לבחור באיזו סביבה אנחנו חיים כך שתתאים לאדם שאנחנו רוצים להיות. אם נשאל את עצמנו מהי המטרה שלנו בחיים, או לפחות לטווח הקצר, נוכל בקלות לאתר האם אנו נמצאים בסביבה שמקדמת אותנו או חוסמת.

אם אדם רוצה להתקדם בלימודיו עליו לייצר סביבו תנאים שיתנו לו השראה, תמריץ וכוח לעשות זאת ולא לשרות בסביבה של אנשים חסרי מעש וחסרי מוטיבציה. האדם יונק מסביבתו ולמעשה מעריך את עצמו לפי הערכת הסביבה אותו. נתון זה חשוב מאוד והוא קריטי לאנשים שיש להם מטרה בחיים. הסביבה היא למעשה הגורם המכריע בחיינו. את הגנים וההורים שלנו לא בחרנו וגם לא את המשפחה המורחבת או העבר שלנו אבל הסביבה שלנו, מה שמקיף אותנו, את זה אנו יכולים לשנות ובכך לשנות את עצמנו.

אם המטרה שלנו כבני אדם היא להיות חיוניים, שמחים ובריאים, כל שעלינו לעשות הוא לבחור בסביבה הכוללת אנשים כאלו. הסביבה היא המקור להתפתחות חברתית, מנטאלית ורוחנית ואין לכך תחליף. בדיוק כפי שצמח לא ישרוד אם נשתול אותו בלב קרחון, כך גם השמחה שבנו תגווע אם נהיה בסביבה מדכאת. כדאי מאוד לשים לב באיזו סביבה אנחנו בוחרים ולשפר את הבחירה כל פעם מחדש.

שתיפתחנה השנה עינינו להתבונן בחיינו מנקודת מבט שונה משנה שעברה.

שנקבל לשנה החדשה ראש המבקש להוביל את חייו ולא מובל כזנב.

שתקיעות החג בשופר ירוממו את שבחה של הנתינה לחברה על פני הקבלה ממנה.

שכול אחד לבדו ירגיש  כגרגר רימון  קטן וריקן, ורק ביחד אנחנו מלאים כרימון.

שבחודש אלול השנה כול אחד ירגיש כלפי חברו כמו  "אני לדודי ודודי לי".

שהדבש המתוק על התפוח יסמל שלתת לאחרים מענג בהרבה מלתת לעצמי.

שכול אחד יבקש השנה עבור כולנו "שנה טובה". ושכך נברך לאורך כול השנה.

שניולד מחדש כול שנה רק בשביל לשאול ללא הפסק "מה היא משמעות חיינו".

ים...המרחבים הכחולים אפורים ירוקים מהולים בטורקיז ואפור שנמשכים הרבה מעבר לקו האופק...המרחבים שמכילים בתוכם צפונות מסתוריות כאב ודמעות שנשטפו במהלך אלפי השנים של ציוויליזציה אנושית ,מנגנון החיים החבוי מעין האנושית, המוחסרת ערך של הכרת התודה שפיות או לפחות איזון שמאפיין את עולם החי צומח ודומם....מרחבים שפעם עוד לא כל כך מזמן נחשבו לחסרי גבולות...מרחבים שכל יורד ים ידע והרגיש מסתוריות שפע  ואימה החבויה בהם...מרחבים שכל כך קטנו רק לאחרונה....הצטמצמו וחשפו את פגיעותם וחולשתם....וכל זה בהשפעת התפתחות אנושית שפעם עוד לא מזמן הייתה כבולה במגבלות הידע וטכנולוגיה וכיום אותה התפתחות אנושית שהייתה כחלום נכסף של אנושות כולה ,אותה התפתחות , הפכה לחלום בלהוט, סיוט שנראה אינסופי אך למעשה מציג כבר סופה המתקרב של אותה התפתחות הנשגבת....השגנו את החלום בלהוט הנכסף...וכל כך היינו צמאים ....דורות על גבי דורות...הכול למען ההתפתחות האנושית....אך בתוך הלהט לחלום שכחנו מכיוון ההפלגה באותם מרחבים אינסופיים...ועתה ספינתנו האנושית מפליגה לעבר הקץ....את דופנותיה שוטפות גלים מלאי פסולת אינסופית, לצד סיפונה שוחים בעלי חיים עם כספית ברקמות, מתחתיה קרקעית מזוהמת במבחר אינסופי של חומרים....ובעלי חיים שונים ומשונים שגוססים כבר לא כל כך לאט...מעליה אוויר סמיך מלא רעלים....ואותה ספינה ממשיכה להפליג ....למרות שכבר אין לאן....לספינה אין קברניט...הכוח המניע הוא הזרם של הכסף שאינו מפסיק לזרום ולהתגבר...והאם עדיין ניתן לשאול את השאלה הבאה? האם עדיין נוכל לשנות כיוון? האם נמצא מעבר לאופק חוף מבטחים אחד....שיכול להיות מפלט לכולנו? או האם זרם הכסף הוא זה שישטוף את כולנו לאבדון....האם זו סופה של התפתחות מפוארת? והאם זרם העוצמתי של כסף הוא האשם בצרותיה של ספינותינו המשותפת...? והאם זוהי גזירה של כוח עליון....? אולי ניתן לשחד את הכוח הזה, אולי אם נביא קורבן כלשהו, או אולי הרבה קורבנות...שיהיה מספיק קורבנות ל 7 מיליארד אנשים....ונשאלת השאלה מה נקריב? הרי כבר הקרבנו כל כך הרבה, בריאות, אוויר, אוכל נקי, שקט, חרות, טבע, חיי האדם, חיי האדם הקרבנו בשפע בכל דרך אפשרית....הקרבנו אהבה...ובעיקר אהבת האדם....כל כך הרבה אהבה הוקרבה....רק אהבת הכסף לא הוקרבה....זה היה קשה מדי וכואב מדי....להקריב כסף...אולי ננסה בכל זאת...  להקריב את אהבת הכסף ואהבת הרווח על חשבון האדם...על חשבון הטבע...על חשבון אוויר נקי...ואולי נקריב יחד לכל מקרה ...גם  שנאה, שנאת האדם, שנאת האחר והשונה,...? אולי זה הכיוון....? הרי עדיין אף פעם  לא הפלגנו לשם....אולי שווה לנסות....? אולי שם זרם הכסף הקטלני יחלש....אולי זה הכיוון של חוף מבטחים שיש בו מקום לכולנו...? אולי עוד לא מאוחר מדי...

א.שרב

ים...אני יכולה שעות לשבת על החוף ולהסתכל על גלים שמתנפצים על החוף...שעות אני יכולה להקשיב למנגינת הטבע הבלתי נגמרת שעידנים על גבי עידנים ממשיכה להתנגן בלי להימאס על מאזיניה....מנגינה שמכשפת את כולך מבפנים...מנגינה שאינה פוסקת לעולמים...כמה רוך עוצמה פראות כוח נחישות ונצחיות יש בתוך מנגינת הים הזו....כמה טוהר היה בה פעם...

ימים,ימות, אוקיאנוסים, נחלים, נהרות, אגמים....הכול אחד, כמערכת דם בתוך גוף האדם שמקשרת בין איבריה....מערכת מסועפת, מתוחכמת, יציר בריאה ממש....פעם מערכת כל כך בריאה...ובתולית...כל כך יפה...כל כך עמוקה...כל כך...לא מובנת...כל כך לא מוכרת....כל כך רחוקה...וכל כך קרובה...

והיום היום מערכת קשרים חולה, גוססת מחולי שעדיין לא התגלה...ואיבריה גוססים כמעט על ערש דווי....חולי שהתפשט והדביק כל תא...ואנושות עדיין לא התחילה לחפש תרופה....אנושות עסוקה בדברים אחרים...יש את אוכלוסיה אנושית להאכיל, להלביש, לבדר, לסמם,לטשטש....ולהתיש...ואולי, מי יודע , גם להשמיד....

 אף אחד לא רוצה להודות....כי מערכת חולה ואיבריה סובלים ממחלה....אין זמן לזה....חייבים להמשיך...חייבים להמשיך להרוויח...בינתיים עד שנצליח....ולא נורא שקרחונים נמסים....ולא נורא שלווייתנים ניצודים...ולא נורא שכבר כמעט אין צבי ים....ולא נורא שיונקים ימיים כבר אינם...ולא נורא שכולם נחנקו מפסולת...הרי חייבים להמשיך בכל זאת...ולא נורא שבמקום פלנקטון וזואופלנקטון האוכל הנפוץ הוא אריזה של במבה....ולא נורא זה שניילון הוא חלק מתפריט ימי נפוץ, לכל בעל חיים אשר רק יחפוץ....ולא נורא שזה מתפרק לחלקיקים שאת מערכת הורמונאלית משבשים...ולא נורא כי בטח רק העניים אוכלים את הדגים שמפלסטיק מורעלים...ולא נורא שמתכות כבדות בתוך פירות וים והצדפות...ולא נורא....שאין כמעט כרישים...הם הרי גם ככה רק מפריעים....ולא נורא שים הוא כמו ביוב, הרי גם ככה הוא לא ממש בשימוש....האם בכל זאת ,נשאל מהי המחלה, ואיפה אפשר למצוא את התרופה....

בספרים עתיקים של חוכמת קבלה, תוארה בעבר הרחוק,  מחלה די דומה, ההורסת, בוזזת עם קורבנות אנושיים אינסופיים שמתפשטת בנפשם של סובלים....מחלה שתוארה הייתה קטלנית, ודי סופנית...אך ניתנת לטיפול והחלמה דיי מפתיעים ...והיה שם הסבר ארוך בשפה לא ברורה על תרופה הקדומה ... שנקראה אהבה...תרופה דיי משונה אך מאוד יעילה , כפי שכתוב מתאימה למנעד בעיות משונות ...

 

אוקיאנוסים...ימים...ימות...אגמים...נהרות...נחלים...מעיינות...בורות מים...מים...ואנחנו עוד קראנו לכדור הארץ שלנו כדור הארץ מתוך בורות אינסופית....אנחנו חיים על כדור מים...70 מים נראים לעין ועוד הרבה מים חבויים היצורים חיים בצמחיה באדמה הרים סלעים....אין מקום כמעט בו אין מים....הכול מלא במים....מים חודרים מחלחלים לכול מקום...אין שום דבר שיכול לעמוד בדרכם....מביאים איתם ברכה לא נגמרת המולידה מגדלת תומכת את אינסופיות של החיים חדשים נוצרים בכל רגע....אין ולו דבר אחד ולו התא הקטן ביותר שאינו תלוי בצורה מוחלטת במים....
יחד עם הברכה שנושאת איתה את כל החיים על כדור הארץ מים נושאים איתם את הרס...לכל פינה לכל יצור...לעתים הרס נוצר מרעלים שהאנושות הנבונה הזרימה לתוכה...לפעמים...מהכוח המתפרץ מתוכם... כאילו טבע מתפרץ זועם זועק מתחרפן רוצה לשבור את הכול בהתקף זעם בלתי נשלט....רומס הכול ומוחק אותם חיים...שנוצרו נולדו מה אותו הכוח שנשא איתו ברכה אינסופית...

ואז אינך יכול אלא לתהות על סיבת הזעם הבלתי פוסק ומתפרץ ללא שליטה...והסיבה היחידה שניתן לעלות על הדעת היא פשוט שנאה...שמתחקה אחרי המים הנחלים הימים האוקיאנוסים...מחללת לכל מקום...ולא משאירה שום פינה שחסינה בפניה....נחלים הבאות ימים אוקיאנוסים בורות מעיינות של שנאה בלתי נגמרת השוטפים בקצף וזעם לא נגמר את הכול.משמידים כל...דבר שנקלע לתוכם....לא פוסקים...שנאה....כוח טבע...או אולי ביטוי לכוח אחר....כוח עליון באמת...שמכיל בתוכו ריפוי...מחלחל לכל פינה ובדק שוטף בנועם ועדינות את כל הנקלע לתוכו...ומי שותה ממימיו מתעטף בשמיכת עדינות הנפש ושמחה אינסופית...מסוגל לעטוף אחרים באהבה...כוח הטבע האמיתי האיתן שלא קיים משהו שיכול לעמוד כנגדו....אהבה...היכן מוצאים את הלחי אהבה שזורמים בינינו...היכן מוצאים מעיינות חבויים של אהבה עם מים מתוקים לחיך ונפש...ורק מחכים לעובד אורח מותש ועייף שילגום מהם....היכן אותם ימים וימות אוקיאנוסים של אהבה ? המקובלים כתבי שהם קיימים בינינו בתוכינו והמשימה היחידה שלנו האנושות באמת נבונה...פשוט לצאת למסע חיפוש אחרי אהבה...שממלאת הכול...איך אנחנו האנושות נבונה לא נפחד מפחד ונצא למסע שיועד לנו מזה לפני אלפי שנים....מתי נתחיל כולנו המסע המופלא הזה שמטרתו לגלות אהבה....מסע אמיתי לתוך עצמינו...

ים של דמעות כאב עצבות צער שיפוט ביקורתיות ים של אכזריות ים של מועקה בדידות פחד חרדה חוסר אונים ים של עלבונות ואשמה ים של ניתוק מבושה מבוכה הלם אשמה ,ים של קנאה וכעס..ים של מרירות....ים של יאוש...ים של רצונות...ים של רצונות של אחרים שמפריעים לי...ים של רצונות שלי שמטביעים אותי...ים של רצונות בתוכם אני נחנק וטובע...ים של שנאה...ואני מחפש את דרכי בתוך הים הזה שעולה על גדותיו ואני בולע ושותה את מימיו...כאילו מישהו בכוח דוחף אותם לגרוני...מים מזוהמים בכל הרפש שרק קיים....והאם זו גורלי....האם לא קיימת דרך אחרת...הלב הנפש מלאי געגוע וקמעה למשהו אחר...שאיניני יודע מה זה....רק הלב מרגיש שלא לשם כך באתי לעולם הזה....לא למען זה נולדנו כולנו.....ואני יודע שאיפה שהוא במקום לא נודע קיים ים אחר...ים של שלווה בטחון הקלה שקט נחת מילוי ים של שמחה תקווה אופטימיות ים של הודיעה ים של שייכות ים של חמלה ים של אהבה מרפא....ים של התמזגות רצונות...ים של אושר...ים שהוא מספיק גדול לכולם...ים של הכלה...ים של תפילה....ים של עדינות הנפש...ים בלי פחד....ים שבשבילו נולדתי...ים שבשבילו נולדו כל בני אנוש....ים שבמימיו כולנו נועדנו לשחות...
ואני ממשיך לחלום על אותו הים שהוא נסתר מעיני...וללכת לקראתו...לקראת הים שמלא בצלילי מוזיקת אהבה שקוראת ללא הפסק לנפשות המותשות מהחיפוש ....ואני מודה על חבריי שמוכנים ללכת יחד לקראת מטרה גדולה כל כך...מודה לבורא על גבורתם הלא נתפסת...על אומץ ליבם על ים של נחישות....על ים של רצון למצוא להגיע להשיג עבור כל אחד ואחד שנמצא כאן כל כדור הארץ....על המוכנות שלהם להראות את הדרך על המוכנות להיות לצד אלו שלא פוחדים להתחיל ללכת....לעבר הים החבוי ונסתר לעבר הלא נודע...לעבר התקווה ואותה אהבה חבויה ונסתרת מעינינו....